מאמרים אורחים

אכילה ריגשית

לא מעט הורים פונים אליי לצורך הבנה מדוע אכילה אצל תינוקות\ילדים מגיעה או בהתנגדות = חוסר רצון לאכול, או באכילה של 'אטרף' ללא הקשבה לגוף. כולנו יודעים שאכילה היא צורך קיומי של הגוף. כולנו גם יודעים שהרבה מאוד פעמים אכילה או חוסר אכילה נובעת מקושי ריגשי שאנחנו לא יודעים להתמודד אתו, ולכן נראה את האכילה הופכת להיות או כפייתית ובלי יכולת להקשיב לגוף מבחינת כמויות או לחלופין חוסר אכילה – מצב שבו אני באובר שליטה ומייצר מחסום כדי להרגיש שאני מצליח לייצר שליטה על הגוף שלי.

כן כן, כבר מגיל ינקות תינוק יודע לשלוט ביד רמה בצורכי הגוף שלו במידה והוא מרגיש או בסוג של מצוקה או לחלופין שלא ניתנת לו הזכות להבין ולשלוט בעצמו בגוף האישי שלו. כמובן שאנחנו ההורים תמיד עושים ופועלים עבור התינוק\הילד שלנו מתוך מקום של דאגה ורצון טוב! בעיקר כשמדובר באוכל, המקום של 'השליטה' שאנחנו לוקחים עבור הילד שלנו באה מתוך מקום של לרצות עבורו את הטוב ביותר אך לצערי לא מעט פעמים הדאגה הזאת הופכת למלחמת כוחות ומאבק בין ההורה לילד.

אז כפי שכתבתי, כשאנחנו ההורים לוקחים לעצמינו את השליטה על האכילה של התינוק\הילד שלנו, אנחנו קודם כל מביאים למצב שהילד יהיה פחות ביכולת הקשבה לגוף שלו, פחות בהבנה מה נכון עבורו מבחינת כמות וזמני אכילה. גם תינוק ועל אחת כמה וכמה ילד יודעים לסמן לנו מתי רעבים. אנחנו ההורים לרוב פחות פועלים בהקשבה לתינוק\לילד ויותר פועלים מתוך הרגל, לוחות זמנים שמתאימים יותר לנו ולסדר היום שלנו, ההבנה שלנו שאנחנו אחראים על התזונה של התינוק\הילד מביאים אותנו ההורים לפעמים לקחת אובר שליטה בעיקר על הזמנים ואפילו על הכמויות אותם נרצה שהתינוק\הילד יאכל.

אני אתן דוגמא מוחשית ל'שליטה' שלנו ההורים עליה אני כותבת- לא מעט אני שומעת אמהות שצריכות לצאת מהבית עם התינוק הממש צעיר ומספרות לי שנתנו לתינוק לאכול לפני שיצאו כדי שלא ייווצר מצב שיהיה רעב בזמן הנסיעה. כשאנחנו נותנים לתינוק לאכול עוד לפני שהראה סימני רעב וצורך לאכול, אנחנו בעצם מביאים לאכילה לא תואמת את הצורך. דוגמא נוספת היא הרגעת התינוק ע"י הנקה\אכילה מבקבוק- לא מעט פעמים, בעיקר בהנקה כשההנקה הופכת להיות גורם מרגיע = מוצץ לתינוק, הרבה פעמים נאפשר הנקה גם אם זה לא בדיוק הזמן של התינוק לינוק לצורך אכילה.

אז לצורך העניין, כדאי מאוד להיות יותר בקשב לתינוק ולצרכים שלו, כדי להביא למצב שהוא זה שיסמן לנו מתי רעב, שאנחנו נהייה בקשב אליו ונאפשר לו את הצורך שלו מתוך הקשבה אליו ופחות מתוך האוטומט או הזמנים שמתאמים יותר לנו מאשר עבורו. כל זה יביא למצב שנוכל ליצור סדר פיזיולוגי תואם לצורך שלו, נוכל לאפשר לו להיות קשוב לגוף הקשבה שלו וניתן לו מענה מתאים ובמקום להרגיע ע"י אכילה נאפשר הרגעה לצורך הנכון של אותו רגע. ברגע שאנחנו ההורים נדע להקשיב לצרכי התינוק, נאפשר לו ללמוד להקשיב לצרכי הגוף האישי שלו.

לאורך זמן, כשהתינוק יגדל, ונוסיף את הדיבור סביב ההקשבה לגוף האישי שלו, לאורך זמן ככל שיגדל יהיה הרבה יותר בקשב לגוף שלו, יהיה במודעות לצרכי הגוף שלו, ילמד ויבין בכל סיטואציה מה נכון עבורו ועבור הגוף האישי שלו, ילמד לדבר ולהסביר מה נכון עבורו, ילמד להבין ששליטה שלו בגוף שלו זה אחד הדברים החשובים כדי להיות עם יכולת שליטה כלפי עצמו גם בצרכים הפיזיים וגם ביחס שיבקש עבור עצמו ובידע איך להתייחס בכבוד לאחר = חוזקה פיזית ונפשית עם עצמי וידע מה נכון עבורי ומול הסובבים אותי בכל סיטואציה שיפגוש.

הייתם רוצים ללמוד את השיטה לאפשר לכם ללמד את הילד שלכם הקשבה לגוף?

השאירו פרטים בתחתית הדף.

גמילה ומודעות גוף

לרוב אנחנו מתחילים גמילה לילדים שלנו עוד לפני שעבדנו איתם על מודעות גוף והבנה איך מקשיבים לגוף שלנו. מודעות גוף היא בעצם ההקשבה שלנו לכל הצרכים הגופניים שלנו- אוכל, שתייה, עשיית צרכים ומרחב אישי- למי מותר לעשות מה לגבי הגוף האישי שלי ואיך אני מאפשר מרחב אישי לאחר מתוך הבנה שלכל אחד מאתנו יש את יכולת המרחב האישי שלו כלפי הגוף האישי שלי ושל האחר.

אז כדי שילד יתחיל להקשיב לגוף שלו, עלינו המבוגרים להביא אותו להקשבה לגוף שלו בעיקר ע"י חיזוקים ואמירות שמחברות בין המעשים היום יומיים שאנחנו והילדים עושים לאורך שגרת היום ולא תמיד אנחנו נותנים להם את הדגש בחשיבות להעלות אותם למודע של הילדים, כך שילמדו לאורך זמן להקשיב לגוף שלהם אם לצורך גמילה, אם לצורך אכילה נכונה ואם לצורך שמירה על הגוף האישי שלי לשאר החיים ואם הבנה איך לכבד את המרחב האישי שלי ושל האחר.

אז כדי להתחיל עם מודעות גוף עלינו לדבר עבור הילד את מה שיביא אותו להצלחה של הקשבה לגוף שלו. במצבים כמו שמשל כשמבקש לאכול נחזק אותו ב : "איזה יופי שאתה מצליח להבין שהבטן שלך רעבה ואתה דואג לגוף שלך שלא יישאר רעב". כשילד שבע ומסיים לאכול נחזק אותו במשפט כמו: "מקסים שאתה יודע להקשיב לבטן שלך ולדעת מתי אתה שבע והספיק לך מה שאכלת". ילד שמבקש שיחבקו/ינשקו אותו: "נעים לראות שאתה יודע מה עושה לך נעים בגוף" או לחלופין כשמבקש שלא יחבקו או ינשקו אותו או אפילו כשמישהו מכאיב לו והוא בוכה: "אתה יודע מה עושה לך פחות נעים לגוף שלך ומתי אתה מסכים.....".

המשפטים האלו שאנחנו מדברים עבור הילד הם בעצם אמירה בשיקוף של מה שהוא עושה בפועל אבל לא באמת במודע. כשאנחנו משקפים במילים ואמירות את מה שהילד עושה בשגרת היום יום, אנחנו בעצם מביאים את המעשים למודע- חיבור גוף נפש, ובכך אנחנו גורמים לו להיות מודע יותר למה קורה אצלו בגוף בכל רגע נתון- אם זה לצורך גמילה, אם זה לצורך אכילה ערנית ונכונה ואם זה לגבי גבולות הגוף שלי ושל האחר. ככל שנתמיד ונשתמש בשיקופים ובהעלאת מודעות גוף למודע עבור הילד, כך ילמד להקשיב לעצמו כבר בגיל הצעיר.

לא מעט הורים פונים אליי לשם תהליך של הדרכת הורים כתוצאה מפספוסים מרובים לאורך גמילה או אפילו אחרי שהייתה גמילה טובה ולאורך זמן התחילו פספוסים, ופספוסי לילה בנוסף לסיבות של אכילה מופרזת או לחלופין חוסר אכילה. אלו מצבים שבהם לרוב הילד לא יודע להקשיב לגוף שלו ואנחנו המבוגרים - מדאגה כמובן ורצון לסייע להם, לוקחים עבורם את 'השליטה'- לוקחים אותם בצורה יזומה לשירותים מבלי שביקשו, מנסים להאכיל אותם בכל דרך אפשרית, לוקחים אותם לשירותים בצורה יזומה שלנו וכ"ו.

אז איך מתבטא התפקיד לנו כהורים? להעביר אל הילד את האחריות שלו לגבי הגוף האישי שלו בדיבור, חיזוקים והעלאת מודעות גוף נפש.

רוצים ללמוד עוד על איך מביאים ילד כבר מהגיל הצעיר להיות מודע ובעל יכולות של חוזקה, ביטחון עצמי ושליטה גם בבית וגם בחברה? השאירו פרטים בתחתית הדף.

פספוסי לילה

לא מעט מקרים של פניות אליי לשם תהליך של הדרכת הורים, למרות שלרוב הפנייה היא בעקבות חוסר ידע בהעמדת גבולות, בחוסר אחידות בהתנהלות בין בני הזוג עם הילדים, במצב בו ההורים מרגישים שהם יותר כועסים ומתוסכלים מהילדים בבית מאשר נהנים מהם, שוב ושוב אני מגלה לאורך התהליך שכתוצאה ישירה "מהבלגן" שיש בבית עם הילדים, יש פספוסי לילה באחוזים מאוד גדולים של התהליכים.

בנוסף "לבלגן" שבעקבותיו פונים אליי ההורים, אני מבינה עד כמה ההורים המאוד מתוסכלים מהמצב בו הילד מפספס לאורך הלילה, מוצאים את עצמם הופכים להיות אחראים על ההליכה של הילד לשירותים לאורך הלילה {לפעמים גם לאורך היום}, וככל שאנחנו ההורים לוקחים אלינו את האחריות על שלפוחית השטן של הילד שמפספס, כך הילד פחות ופחות ילמד להקשיב לגוף שלו, ללמוד להיות אחראי לגוף שלו וכתוצאה ישירה מכך הפספוסים רק ילכו ויתרבו לאורך הזמן- גם לאורך הלילה וגם לאורך היום.

לימוד הקשבה לגוף

כפי שציינתי, לרוב כשאנחנו ההורים מנסים לעזור לילד לחסוך מעצמו {או מעצמינו} פספוסים בלילה או בכלל, ככל שיעברו הימים אנחנו נוסיף ונזכיר יותר ויותר לילד ללכת לשירותים, ונתרץ את זה ב: "הוא מרוכז במשחק ולא שם לב", "אנחנו לפני יציאה מהבית אז שלא יברח לו", "אני אזכיר לו כדי שזה יהיה לו במודע" ניזום יותר ויותר הליכה לשירותים לאורך הלילה שלנו אותו וכדומה. ככל שאנחנו ניקח לעצמינו את האחריות על ההליכה של הילד לשירותים- על הגמילה שלו, כך יסיר הילד את האחריות שלו כלפי הגוף שלו יותר ויותר.

לאורך הלילה, לרוב, אפילו קשה יותר להיות במודעות והקשבה למה שקורה בגוף שלנו, אך אם נצליח ליצור מודעות ואחריות לגוף לאורך היום, כך נצליח להביא את ההקשבה, המודעות והאחריות לגוף של הילד גם לאורך הלילה, אפילו בשינה המאוד מאוד עמוקה. כשאנחנו נשנה רק את השפה/הדיבור שלנו עם הילד כשנעביר אליו את היכולת שלו להקשיב לגוף שלו, להיות מודע לצרכי הגוף שלו, להיות אחראי לגוף שלו לאורך היום, רק אז נצליח להביא אותו להקשבה, מודעות ואחריות שלו כלפי הגוף שלו לאורך הלילה.

כן, כן! רק ע"י שינוי השפה והדיבור שלנו עם הילד.

שינוי גישה והעברת אחריות

אז איך בעצם נביא את הילד להקשיב לגוף שלו? לצרכים שלו? להיות אחראי ובעל שליטה מלאה לגוף שלו- לגבי הגמילה ובכלל? כדי להביא ילד להקשבה לגוף שלו אנחנו קודם כל צריכים להביא אותו להבנה מה ההרגשה שלו לגבי הפספוסים שלו- כאשר ילד מפספס, לרוב התגובה של ההורים תהייה: לא נורא / כעס/ התעלמות / נטו ניקיון ופחות דיבור סביב הפספוס וכ"ו. כשאנחנו לא מבררים עם הילד מה הוא מרגיש לגבי הפספוס, כמה הוא מתוסכל בעצמו מכך שמתאכזב ומאכזב מאחר ולא מצליח, כשהילד יבין וידבר את ההרגשה שלו כתוצאה מהפספוס, תהייה לו יכולת, מטרה והנעה לפעולה שלו כדי לשנות את ההרגשה שלו עבור עצמו.

אז כדי שנתחיל להביא למודע את ההרגשה של ילד לגבי הפספוסים שלו, נתחיל בזה שבכל פעם שהילד מפספס נשקף לו בשאלה את מה שהוא מרגיש כלפי הפספוס: "אני מבינה שלא נעים לך שפספסת?"- כשאנחנו משקפים בשאלה, אנחנו קודם כל מאפשרים לו להבין ולהעלות לו למודע מה הוא מרגיש סביב הפספוס, אנחנו מאפשרים לו לתקן אותנו במידה ואנחנו טועים לגבי ההרגשה שלו והכי חשוב, אנחנו בעצם מביאים אותו להבנה שהפספוס הוא שלו, ההרגשה כתוצאה מזה היא שלו ורק הוא יכול לשנות אותה עבור עצמו.

מעבר לשיקוף בזמן הפספוס, לאורך כל היום, במצבים מתאימים, אנחנו נעלה לילד למודע את האחריות שלו עבור הגוף גוף שלו- כשהוא רעב ומבקש לאכול נגיד לו: "איזה יופי אתה יודע להרגיש כשהגוף שלך רעב ולדעת מתי אתה צריך לאכול". כששבע ומסיים לאכול: "איזה יופי שאתה יודע להקשיב לבטן שלך ולדעת מתי אתה שבע ולסיים את הארוחה. כשמתקלח: "ממש נעים לראות איך אתה יודע לדאוג לגוף שלך שיהיה נקי ויהיה לך נעים בגוף"כשמצליח ללכת לשירותים: "משמח לראות שאתה מצליח להרגיש שאתה צריך לשירותים ומצליח ללכת בזמן" וכדומה. בעצם לאורך כל היום אנחנו מעלים למודע את ההקשבה לגוף ואת היכולת שלו לדאוג ולהקשיב לגוף שלו.

להקשבה לגוף בזמן שינה

אחרי שהילד מצליח להבין, להקשיב, להיות מודע, עצמאי ואחראי לגוף שלו, אז נתחיל להביא אותו למודעות והבנה שהוא מסוגל ויכול לדאוג ולהקשיב לגוף שלו גם לאורך הלילה. אחרי שהילד הבין מה הוא מרגיש כשמתעורר רטוב, כתוצאה מהשיקוף שלנו את ההרגשה שלו {גם אם לא עונה השיקוף עושה את שלו}, נתחיל להביא אותו להבנה שגם לאורך הלילה הוא יכול להקשיב ולהיות אחראי לגוף שלו.

נתחיל בזה שנשקף לו את ההצלחות שלו לאורך היום, נדבר על ההצלחות שלו על ההקשבה והאחריות לגוף גם לאורך היום וגם לפני שנת הלילה: "אתה יודע שאתה יכול לסמוך על עצמך שתצליח להקשיב לגוף שלך כשיש לך פיפי בלילה כמו שהצלחת להרגיש כש....."- לתת לו את ההבנה וההרגשה שאתם סומכים עליו, שזה שלו ולא שלכם לטוב ולרע. רק אחרי שיבין שזאת האחריות שלו, יתחיל לקחת את ההקשבה לגוף לתחום אחריותו.

בנוסף לזה שהעברנו אל הילד את תחום האחריות, נתחיל לשאול אותו מה הוא חושב שיכול לעשות למען עצמו כדי להצליח להרגיש כשיש לו פיפי לאורך הלילה, נשאל את הילד מה הוא חושב שיכול לעזור לו להצליח ממש כמו שמצליח לאורך היום להקשיב לגוף שלו- גם לגבי ההליכה לשירותים וגם בכלל = שיחזור הצלחות. ואתם ההורים תתפלאו לגלות עד .כמה יצירתיים יכולים להיות ילדים בפתרונות שלהם עבור עצמם בשביל להצליח. כמה יצירתיים הם יכולים להיות עבור עצמם אם רק אנחנו נדע להעביר אליהם את האחריות = לשחרר.

אם הגעתם עד לפה, כנראה שאתם מספיק מתוסכלים בשביל לרצות לעשות תהליך משמעותי שיעזור לילד שלכם להיגמל במקום להמשיך להיות מתוסכלים- אתם והוא. רוצים לשמוע עוד? השאירו פרטים בתחתית הדף.

סקס

אז בואו רגע נדבר על סקס. מה בעצם אומרת לכם המילה סקס מבחינה זוגית? האם פעם לאורך הזוגיות שלכם עצרתם לחשוב מה באמת המשמעות של סקס מבחינת היחסים שלכם עם בן הזוג? האם פעם עצרתם לחשוב מה אומרת מבחינתכם המילה סקס מבחינת היחסים שלכם עם עצמכם? כמה מורכב לכם לחשוב על לדבר בפתיחות וכנות = באינטימיות אמיתית עם בן הזוג על כל נושא הסקס? כמה לא פשוט להודות מול עצמינו על המורכבות שלנו לגבי המונח סקס ומשמעות.

למשמעות של המילה סקס יש כל כך הרבה היבטים: תאווה, מגע, קירבה, ריחוק, פתיחות, מיניות, כוח, שליטה, מניפולציה... כל אלה ועוד הרבה נוספים, הם בעצם ההסתכלות האישית של כל אחד מאיתנו ומה מביא אתו המושג סקס בהבנה האישית שלי עם עצמי- איך אני מתייחס להשתמש בו. מה היכולת האישית שלי בנוגע לסקס ועד כמה אני מסוגל להודות באמת- קודם כל מול עצמי ואז עם בן הזוג למה באמת עולה לי בהקשר למושג "סקס".

סקס ואני

בואו נחשוב על זה רגע, האם תהיתם כל אחד עם עצמו מה באמת אתם מרגישים כשאתם חושבים על סקס? האם אתם יודעים להודות באמת שלכם לגבי התחושות שלכם כשאתם חושבים על סקס? האם אתם יודעים להודות ולדבר בכנות עם הפרטנר שלכם כשעולה עניין הסקס? עד כמה אתם מצליחים לחשוב עם עצמכם איזה אסוציאציות עולות אצלכם כשאתם חושבים בהקשר למילה סקס? מה אתם רוצים, מה אתם מצפים, מה האידיאל שלכם כשאתם חושבים על סקס? והכי חשוב- כמה אתם באמת פתוחים לדבר על סקס והצורך שלכם בתוך מערכת היחסים שאתם נמצאים בתוכה?

אז כדי שנוכל להתחיל לדבר על סקס, לפני הכל, אנחנו צריכים לקחת אחריות על עצמינו ולהבין איך אנחנו מרגישים מול כל עניין הסקס עם עצמינו. בעצם לעשות תיאום ציפיות עם עצמינו של מה הייתי רוצה עבור עצמי כדי להיות מרוצה, מסופק. להיות כנים עם עצמינו כדי להבין איך כל נושא הסקס מפעיל אותי בתוך המערכת הזוגית שלי. האם אני מסוגל לדבר בפתיחות וכנות עם בן הזוג שלי, ובמידה וכן מה הייתי מבקש עבור עצמי בתוך התקשורת שמביאה בתוכה הסקס.

סקס זוגי

רק אחרי שהצלחנו להבין את משמעות הסקס שלי עבור עצמי, רק אז נוכל באמת לדבר את עצמי, לתקשר את עצמי נכון מול הפרטנר שלי לעניין הסקס. לפני הדיבור על נושא הסקס חייבת להיות תקשורת אינטימית, אמיתית, כנה ויעילה בין בני הזוג כמו בכל נושא אחר. במידה והתקשורת שלי עם הפרטנר שלי לקויה, סביר להניח שהתקשורת הגופנית תהייה בהתאם, תהייה לקויה אף היא ולצערנו תלך ותדעך יותר ויותר ככל שיעבור הזמן ולא נצליח להגיע לתקשורת טובה ובונה אם לעניין הסקס ואם לכל עניין שיעלה לאורך הזוגיות שלנו.

כשאנחנו מדברים על סקס, זה כמו לדבר על כל צורת תקשורת זוגית אחרת. נכון שסקס הוא הרבה יותר מדיבור, אבל אם נחשוב על זה לעומק, בסקס יש כמעט את כל צורות התקשורת הבסיסיות שיש לנו כבני אדם- דיבור, מגע, מבט, תחושה, טעם, ריח. כשאנחנו עושים סקס אנחנו בעצם משתמשים בכל חמשת החושים שלנו בו זמנית, בכל צורות התקשורת שלנו עם עצמינו ועם הפרטנר שאיתו אנחנו מקיימים יחסים.

סקס ותקשורת זוגית

לרוב, בתחילת הקשר הזוגי, יכולת התקשורת שלנו שמתבססת על מגע, על סקס, הופכת להיות מרכיב חשוב ביותר להמשך בניית הזוגיות. עם הזמן, בעיקר כשנוספים ילדים לתמונה, התקשורת הגופנית הולכת ומתמעטת, ואנחנו מוצאים את עצמינו מתקשרים פחות ופחות גם דרך הסקס וגם בכלל. לרוב אנחנו מוצאים את עצמינו מתקשרים ב "שפת ה- ת": תביא, תיקח, תשים, תקנה.... שפה יומיומית של הוראות וקיום בסיסי של ניהול הבית.

לצערנו לאורך השנים אנחנו הרבה פעמים נשארים שם כתוצאה מהשגרה, מעומס, מחוסר זמן או פניות ושוכחים שזוגיות זאת עבודה בפני עצמה. שזוגיות זה אחד הדברים שכל אחד מאתנו בחר לעצמו כשבחר את בן הזוג שלצידו וזה לרגע אחד לא מובן מאליו שאנחנו ביחד ואת זה צריך לשמר כל יום מחדש. להתעורר כל בוקר מחדש, להסתכל על בן הזוג שלי ולהגיד: "אני בוחר להיות פה כל יום מחדש", וכדי שזה יקרה עלינו לעבוד וקשה כדי להצליח לשמור ולהביא את הזוגיות שלנו כל יום למקום טוב יותר.

סקס לא רק כאקט מיני

כדי שנצליח להביא את עצמינו להנות מהזוגיות שלנו, כדי שנצליח להביא את עצמינו לתקשורת איכותית, בונה וטובה בכל המישורים כולל הסקס, כדי שנצליח להנות אחד מהשנייה כבני זוג ונביא את הזוגיות שלנו כל יום מחדש למקום טוב יותר, עלינו קודם כל להסתכל על בן הזוג שלנו ממקום של בחירה. ממקום של לקחת אחריות על עצמי ולהחליט שאני פה כי אני בוחר להיות פה.

לקחת אחריות ולהגיד בקול רם את הדברים הטובים שאני רואה ומעריך בבן הזוג שלצידי ולא רק את הפחות טובים. לדעת איך לתקשר בצורה נעימה עם בן הזוג לאורך כל היום, ולא רק כשבא לנו סקס. גם כשהיום מאוד לחוץ ואנחנו מרגישים שלתת תשומת לב לבן הזוג זה לא בראש סדר העדיפויות שלנו. לדעת לפנות אל בן הזוג בבקשות מתוך מקום של שותפות ולא מתוך מקום של תסכול וכעס, לדעת להביא את עצמי לעשות למען בן הזוג שלי מתוך מקום של שותפות ולא מתוך מקום של אגו.

כשנדע לתקשר וליצור שיח מקדם לאורך כל היום. כשנדע לפלרטט ולהביע מילים של יחס חיובי, של מגע שלא בהכרח מוביל לסקס, להרגיש שאנחנו במקום הנכון עם בן הזוג מתוך מקום של רצון, אכפתיות, הדדיות ושותפות אמיתית ולחלופין, נרגיש שבן הזוג אתנו בדיוק מאותן סיבות בדיוק, רק אז נוכל להביא את עצמינו לזוגיות עליה חלמנו כשאמרנו " I DO ".

רוצים לדעת איך ליצור זוגיות כזאת שהסקס הוא שיגרה ולא עוד מעמסה? השאירו פרטים בתחתית הדף.

השפעת הנושא הכספי על הזוגיות

בתהליכי יעוץ זוגי, הנושא הכספי בין בני הזוג הוא נושא שעולה לא מעט ואפילו כמעט תמיד. השפעת הנושא הכספי על הזוגיות יכולה להיות גורם מאוד משמעותי על אופי היחסים בזוגיות כתוצאה מחילוקי דעות לגבי הנושא הכספי, שלרוב מתוקשר בריב וכעס בין בני הזוג וכתוצאה מכך נוצר פער ביכולת השיח שלנו על הנושא הכספי. לאורך הזוגיות אנחנו נחווה קושי להגיע להסכמות שאולי בתחילת הזוגיות כן הצלחנו לגשר, מאחר והכעס סביב הנושא הכספי רק הולך ומתעצם וכל פעם שנגיע לדבר על הנושא הכספי נקודת ההתחלה של השיח תהייה ממקום של תסכול וכעס ומקום ההקשבה הולך ופוחת.

יש לציין שהנושא הכספי בזוגיות קיים לאו דווקא בבתים בהם ישנם קשיים כלכליים. יש לא מעט זוגות שכלכלת הבית מאוד יציבה וטובה, ועדיין ישנם לא מעט חילוקי דעות לגבי סגנון ההתייחסות של שני בני הזוג לכסף. הראייה של בני הזוג את נושא כלכלת הבית וחשיבות סדר עדיפויות, כל הנושא הכלכלי בנוגע לגידול הילדים, חילוקי דעות בנוגע להחלטות מהותיות ולקיחת רסיקות כאלה ואחרות לאורך השנים ובכלל הסתכלות שונה על כל הנושא הכספי מאחר וכל אחד מבני הזוג גדל בבית שונה- מה שיביא להתייחסות השונה של כל אחד מבני הזוג בעניין הנושא הכספי.

פערי חשיבה בהתנהלות כלכלית

בכל זוגיות באשר היא, כל אחד מבני הזוג מגיע מבית שונה, מרקע שונה, מהשקפות שונות ואחרות לגבי לא מעט נושאים וכך גם לגבי הנושא הכספי. לאורך הזוגיות, ככל שההסכמות או יותר נכון חוסר ההסכמות לגבי הנושא הכספי בבית לא יהיו מדוברות בצורה נכונה, לא נצליח להגיע למצב של שיח שמביא לתוצאות בעשייה המשותפת שלנו בכלכלת הבית, כך ילכו ויתעצמו הריבים והוויכוחים סביב הנושא הכספי.

פערי החשיבה שהבאנו איתנו כל אחד מבני הזוג מהבית האישי שלו, הולכים ותופסים מקום משמעותי בתוך המערכת הזוגית שלנו, וככל שיעבור הזמן, והפערים ילכו ויתעצמו, אנחנו נחווה קשיים בתקשורת הזוגית שלנו בנושאים נוספים שלא תמיד נראה שיש להם הקשר ישיר לנושא הכספי, אך כשנדע לדבר על הנושאים הנוספים, לשאול את השאלות הנכונות, נוכל לגלות שיש לא מעט נושאי ריב בין בני הזוג שהם תוצר ישיר מהנושא הכלכלי הלא פתור או פחות מדובר מאחר ונמנעים מלדבר עליו כדי לחסוך מעצמינו ריבים בנושא.

איך מגשרים על פערי החשיבה בנושא הכספי

כמו כמעט בכל נושא שיש עליו חילוקי דעות, עלינו לדעת מה המניעים שמביאים את הצד השני לחשוב או להרגיש שונה מאיתנו. להבין מה המקור לחשיבה השונה ומה בעצם גורם לכל אחד מאתנו להיות בחוסר הסכמה שמביאה לאורך הזמן לחוסר יכולת של אמפטיה, ולא מעט תסכולים כתוצאה מחוסר רצון להעלות את הנושא הכספי. חוסר נעימות מול האחר, רצון "להשקטה" את הנושא ואפילו במקרים חריגים להסתרה כזאת או אחרת של פעולות הנעשות בבית ע"י אחד מבני הזוג כדי להימנע מלהגיע לעימות או לריב סביב הנושא.

כשכל אחד מאתנו בזוגיות ידע להסתכל על הצורך של האחר, ידע להבין את הרקע שמביא האחר לתוך הנושא הכלכלי בתוך הזוגיות, שהשיח סביב הנושא הכספי בזוגיות יהיה מתוך מקום של הבנה את האחר שידע איך להגיד ולדבר את המחשבות, החששות, הלבטים שלי עם הצד הראשון ולא מתוך מקום של האשמה, שיפוטיות תסכול או כעס, בנוסף לזה שאנחנו נוכל להביע את דעתנו בנושא מול בן הזוג מבלי לחשוש מהתגובה שלו ומנקודת ההנחה שלכל אחד מאיתנו יש את היכולת לתקשר ולהגיד לאחר את שעל ליבו והרגשתו, גם כשלפעמים האמת שמוצבת לנו כמראה לא תמיד פשוטה להתמודדות, רק אז נוכל להצליח להגיע לשיח קשוב שיביא לשינוי המחלוקת לעניין הנושא הכספי בבית.

איך ניגשים לשיחה על הנושא הכספי

נתחיל מזה שכמו בכל נושא לרוב כשהוא מדובר ומראש הסיכוי שבעקבות העלאת אותו נושא אנחנו מגיעים לריב, כך גם לעניין הנושא הכספי, הנכון הוא לא לדבר על הנושא כבדרך אגב בתוך התנהלות של סדר היום. כדי שנצליח לדבר מבלי להגיע לוויכוח או לריב על הנושא הכספי בבית, עלינו לדאוג לקיים שיחה שנקבעה מראש לגבי הנושא, לקחת כל אחד מאתנו אחריות ולדעת מה אני רוצה להגיד בתוך השיחה הזאת עבור עצמי ולא לבוא מתוך מקום של האשמה, ביקורתיות או שיפוטיות את האחר. להגיע לשיחה בהבנה וברצון שהמטרה היא להביא את ידיעתו של בן הזוג מה גורם לי להרגיש כשעולה עניין שנושא בתוכו את הנושא הכספי, איך אני מצפה שדברים יראו או ישמעו בתוך השיח על הנושא ומה הייתי מצפה מבן הזוג שיעשה עבורי.

לבוא לשיחה מתוך הבנה שהנושא הכספי, כמו כל נושא אחר שנתון לחילוקי דעות שמגיעות כתוצאה מהשקפות עולם שונות, מהבנה שכדי לקיים זוגיות נעימה ונוחה לשני הצדדים עלינו לראות את הצורך וההרגשה של בן הזוג, לדעת איך להציג את דבריי מבלי לשפוט את האחר או לפסול את דעתו, לבוא ממקום של הבנה שבמידה ולא נצליח להגיע לשיתוף פעולה בעניין הנושא הכלכלי אנחנו עלולים להגיע לתוצאות של ריחוק וקשיים בתקשורת גם בנושאים ותחומים אחרים מאחר והתסכול רק ילך ויתעצם עם הזמן, ועצם העובדה שבחרנו לחיות בשותפות אנחנו צריכים לדעת על מה אני מסוגל לבוא לקראת האחר ומה הם העקרונות שלי שלא אצליח לוותר עליהם והאחר יבוא לקראתי. רק כשנוכל להגיד את דברינו מבלי להרגיש במקום ששופטים אותנו ולהיפך, שנוכל להקשיב מבלי לשפוט את האחר, נוכל להגיע להסכמות אחרות ושונות.

איך אתם חווים את השיח סביב הנושא הכלכלי עם בן הזוג? רוצים כלים לדעת לדבר ולתקשר אחרת על הנושא הכספי בבית? השאירו פרטים בתחתית הדף.

לימוד הירדמות עצמאית

לימוד הירדמות עצמאית - חשיבות ומשמעות

לא מעט הורים שפונים אליי ליעוץ שינה או להדרכת הורים שמשולבת בייעוץ שינה, מגיעים ממקום של ייאוש ומבקשים עזרה עם לימוד הירדמות עצמאית. חוסר השינה של התינוק מביא אותנו למצב בו אנחנו לא מצליחים לתפקד כהרגלינו בעבודה, אם יש עוד אחים גדולים בבית אנחנו פחות בקשב וסבלנות כלפי הילדים הנוספים, הזוגיות נפגעת מאחר וגם אנחנו במצב של עייפות מתמדת, גם פחות סבלניים אחד כלפי השני וגם מגיעים למצב של חוסר תקשורת בזוגיות ושלא נדבר על חוסר זמינות, יכולת הכלה או סקס.

לנו ההורים יש את היכולת ללמד תינוק לישון בכוחות עצמו, ממש כפי שלנו ההורים יש את היכולת להביא תינוק להיות זקוק לנו או לכל גורם חיצוני אחר בשביל להירדם: הנקה, ידיים, נענוע, כדור פיזיו, אכילת בקבוק, רעש לבן ועוד לא מעט גורמים שנקראים גורמי תלות שמביאים את התינוק לחוסר יכולת, או יותר מזה חוסר למידה שלו עוד מתחילת חייו של הירדמות עצמאית.

צרכיו של התינוק בראשית חייו

תינוק ביום היוולדו. מעצם היותו ברחם למשך 9 חודשים, כל עולמו זה הריח של האם, המגע, דפיקות הלב, חום הגוף וכמובן ההורים שהם אמצעי הקיום שלו בעולם- אנחנו אחראים לספק לו את כל צרכיו גם הגופניים וגם הרגשיים כדי שיגדל ויתפתח באופן תקין גם פיזית וגם ריגשית, ולרוב, אנחנו ההורים לעיתים נוטים להביא את עצמינו לחוסר ידע איך לקיים את כל הצרכים של התינוק גם הפיזיים וגם הרגשיים ועדיין להביא את התינוק ללמוד הירדמות עצמאית או בכלל עצמאות שלו לאורך זמן.

בתחילת חייו התינוק אכן זקוק התינוק לחום, למגע, לריח ולקרבה לאם מחוץ לרחם עד כמה שאפשר לדמות עבורו את היותו ברחם, ולכן אסור לנו למנוע את הצורך הזה מהתינוק. העניין הוא, שלרוב אנחנו לא יודעים מתי לעשות את ההבחנה מתי התינוק זקוק לנו ומתי אנחנו יכולים "לשחרר" אותו כדי שילמד להירדם בכוחות עצמו, מה שמביא לאורך זמן את ההבנה של התינוק כי אינו יכול להירדם בכוחות עצמו והוא זקוק לנו ההורים כדי להירדם ולא מצליח בכוחות עצמו.

בעצם, ההבנה שלנו היא שאנחנו ההורים אחראים על חוסר הידע של התינוק להירדם, על הצורך של התינוק בנו כדי להביא את עצמו להירדם, ומאחר ואין לתינוק את הידע הזה, לאורך זמן יידרוש את אותו גורם חיצוני אותו רגיל לקבל כדי להירדם גם בהרדמות הראשונה וגם לאורך הלילה במעבר בין מחזורי השינה- מה שיביא לאורך זמן להתעוררות במעבר בין מחזורי השינה. ההתעוררויות המרובות של התינוק הם בעצם הבקשה שלו מאיתנו את העזרה, הצורך שלו מאיתנו לחזור ולהירדם עם אותו גורם חיצוני שהרגלנו אותו אליו, ומאחר ולא יודע כיצד לעשות זאת בכוחות עצמו עלינו לספק לו את אותו גורם חיצוני.

שלב הציפה ומשמעותו בתהליך לימוד הירדמות עצמאית

אחד הדברים המשמעותיים ביותר שעלינו ההורים לדעת כדי להביא תינוק ללמוד הירדמות עצמאית הוא שלבי השינה. השלב הראשון בשינה ניקרא 'שלב הציפה'. שלב הציפה זהו השלב בו התינוק מכין את עצמו לכניסה לתוך השינה. בשלב הציפה שנימשך כ 20 דקות, למראית עין התינוק ניראה ישן- פעילות הגוף יורדת, קצב הנשימות מואט, העיניים עצומות, ויש הרפיה של הגוף. בעצם ניראה כאילו והתינוק כבר ישן, אך שלב הציפה הוא שלב בו התינוק עדיין ער ומודע לכל המתרחש סביבו וכל דבר חיצוני יכול להביא אותו להתעוררות מלאה.

בשלב הציפה אנחנו כביכול נראים ישנים, אבל מבחינת יכולת קליטת המסרים החיצוניים שמסביבנו היא ממש כמעט כמו בזמן ערות. למראית עין הגוף ניראה במצב של שינה אך התפקוד של המוח עדיין בתפקוד מלא כמו במצב ערות, ולכן שלב הציפה הוא השלב בו אנחנו יכולים להביא את התינוק ללימוד הירדמות עצמאית. בעצם מה שנעשה עבור התינוק בתוך שלב הציפה יביא את התינוק להבין את מצבו וילמד אותו להיכנס לתוך שלב השינה העמוקה יותר במצב בו הוא נימצא.

בראשית חייו של התינוק, לרוב ההרדמות את התינוק הן תוך כדי אכילה- אם בהנקה ואם אכילת בקבוק. ויותר מזה, כשאנחנו מאכילים את התינוק זה נעשה על הידיים, עם ניתנת כל הצרכים של הקירבה הפיזית לה הוא זקוק כפי שציינתי בתחילת המאמר, מה שמביא את התינוק להיכנס לתוך שלב הציפה במצב הזה- כשהוא עם הפטמה בפה, על הידיים, בחיבוק, בערסול ואפילו לפעמים עם קצת נענוע. לחלופין ישנם מצבים בהם נירדם התינוק תוך כדי הגרפטס שעלינו לעזור לו לעשות.

מתן מענה לתינוק עם לימוד הירדמות עצמאית

אז ברור ומובן שנכון לתחילת חייו של התינוק, אין אפשרות אחרת. המצב אותו ציינתי הוא הכרחי כדי שאנחנו נצליח למלא את צרכיו הפיזיים, הגופניים והרגשיים של התינוק ואכן נמלא אותם עד תום. עם זאת, ברגע שנדע גם לספק את הצרכים הללו של התינוק, ובמקביל נוכל להבחין בכניסה של התינוק לשלב הציפה ושם לעשות את המעבר למיטה, אז נוכל להביא את התינוק לתהליך לימוד הירדמות עצמאית וללא גורם חיצוני שיהיה זקוק לו בהמשך כדי להירדם.

בעצם, כשאנחנו ניתן את הדגש ותשומת הלב להאטת המציצה של התינוק את הפיטמה, כשנבין שהוא מאט את קצב הנשימות שלו, שהוא מתחיל להיכנס לתוך שלב הציפה ושם נעביר אותו למיטה, נוכל להביא את התינוק ללמוד את המסוגלות שלו להירדמות עצמאית וללא הצורך שלו בנו. מאחר ועשינו את המעבר עוד כשהוא מודע לסביבה שלו, שהוא במודעות לגבי מצב הגוף שלו ומרגיש את המעבר מהידיים למיטה והכניסה לתוך שלב השינה העמוקה יהיה בתוך המיטה ללא עזרה של גורם חיצוני.

בתחילה ההרגלים של התינוק תלויים בגורם חיצוני, אך בתוך תהליך יעוץ שינה, אנחנו מאפשרים למידה אחרת לתינוק, תוך כדי שאנחנו ממלאים באופן מלא את צרכיו של התינוק, בתוך שלב הציפה, אנחנו מביאים לשינויים אותם התינוק יכול 'לשאת' מבלי לגרוע בצורך הפיזי, הגופני או הריגשי שלו. בתוך שלב הציפה אנחנו בעצם עושים את הצעדים הקטנים/השלבים השונים לשם לימוד הירדמות עצמאית ובתהליך של לימוד התינוק את יכולתו להירדם בצורה אחרת משהורגל אליה.

האם אתם יודעים להביא את התינוק שלכם להירדם באופן עצמאי? לפרטים נוספים השאירו פרטים בתחתית הדף

סמכות הורית

האם שאלנו את עצמינו כהורים מה הסמכות ההורית אותה בחרנו לנו כהורים? מה משמעות כל סמכות הורית ואיך בחירת הסמכות ההורית שלנו משפיעה על הילדים שלנו בהווה ובעתיד? האם אנחנו יודעים להביא את הילדים שלנו להיות בעלי ידע להתנהלות נכונה למען עצמם בתוך החברה מתוך הבנת הסמכות ההורית אותה בחרנו בבית? האם אנחנו מבינים עד כמה משפיעה הסמכות ההורית אותה בחרנו על התנהלות להווה ולעתיד של ילדינו? עד כמה באמת עצרתם לחשוב שנייה לפני לידת הילד הראשון, או בכלל, איך אתם בוחרים להיות כהורים לילדים שלכם?

רוב ההורים שמגיעים אליי להדרכת הורים גם בגיל הרך וגם הבוגר, מופתעים כל פעם מחדש כשאני מציגה בפניהם את סוגי הסמכויות ההוריות, ואת השפעת הבחירה שלנו כהורים על עתיד הילדים שלנו גם מבחינת ההתנהלות שלהם כלפי עצמם- להביא את עצמם לדבר הכי נכון עבור עצמם בכל סיטואציה, וגם מבחינת אינטראקציות בין אישיות בחברה, בעבודה ואפילו הזוגית.

כשאנחנו כהורים מבינים את משמעות סוגי הסמכויות ההוריות. כשאנחנו יודעים את השפעת סוג הסמכות ההורית בה אנחנו בוחרים עבור ילדינו. כשאנחנו ההורים יודעים להבחין מאיזה סוג סמכות הורית אנחנו באנו מהבית האישי של כל אחד מההורים- איזה סוג סמכות הורית ההורים שלנו בחרו בבית שלנו עבורנו, ויודעים לשים את האצבע ולהגיד איך בחירת הסמכות ההורית של ההורים שלי השפיעה עליי ועל האישיות שלי, נוכל לוודא האם הסמכות ההורית אותה בחרנו לנו כהורים היא הסמכות הנכונה.

אז מה הם סוגי הסמכויות ההוריות?

כשאני מדברת על סוגי סמכות הורית ובחירה באחת מהן, אני יודעת להגיד שכשאנחנו כן עוצרים ובוחרים באותה הסמכות, אנחנו כהורים פועלים בבית בהבנה כי זאת הסמכות אותה בחרנו. ההורים שכן בוחרים כמוטו בבית את אחת הסמכויות ממש פועלים לפי תבנית של אותה הסמכות בבית. רובינו כהורים לא באמת מחליטים כמוטו בבית את סגנון ההורות שלנו ופועלים בשגרת היום יום עם הילדים מתוך מקום של "ניסוי ותהייה" של מה יעבוד. אחדד ואומר: אין הורה רע ואין הורה טוב! אנחנו כהורים תמיד עושים את ההכי טוב שאנחנו יודעים עבור ילדינו.

ישנם ארבעה סוגי סמכויות הוריות:

הסמכות המכה- סמכות הורית בה ההורים משתמשים בשימוש פיזי/אלימות כלפי הילדים כדי להביא את הילדים לעשייה המבוקשת מצד ההורים. ילדים שגדלים בתוך בית של הסמכות המכה יהיו לאורך זמן או ילדים מכים או ילדים מוכים, קורבן/מקרבן.
סמכות נוקשה- סמכות הורית בה ההורים אומרים והילד עושה! אין מקום לילד להביע את דעתו ורצונותיו כאשר יש חילוקי דעות. ילד שגדל בתוך בבית של סמכות נוקשה לאורך זמן מבין שאין מקום להבעת הדעה שלו ובחברה נפגוש את הילדים מסגנון זה כילדים נגררים, זורמים עם הזרם, הולכים עם העדר- גם ככה הקול שלנו לא נשמע אז למה להתאמץ?
סמכות מתירנית- סמכות הורית בה ההורים מאפשרים לילד הכל עד למקרה של סכנה. סמכות שבה לא אומרים לא או אסור, מאפשרים לילד ללמוד את העולם במטרה שלא יחווה תסכולים. לאורך זמן, ילדים מהסמכות המתירנית יצאו לחברה, ישמעו את הלא, את האסור ומאחר ולא חוו כמעט תסכול בבית, לא ידעו להתמודד עם תסכולים. הורים מהסמכות המתירנית עוטפים את הילדים ופחות מאפשרים להם להתמודד ולכן יחסכו מילדיהם אינטראקציות חברתיות ויפעלו בשבילם במקום לאפשר להם להתמודד. לילדים מסמכות הורית מתירנית בבגרותם, יהיה קושי גדול בידע להתמודדות עם תסכולים ואכזבות ונפגוש אותם בחברה כאלה שעוברים מעבודה לעבודה, לא יודעים להחזיק קשר זוגי וכ"ו.
סמכות הורית סמכותית- זוהי הסמכות אותה אנחנו רוצים עבור ילדינו. סמכות שבה אנחנו ההורים בבית, אנחנו יודעים להעמיד את הגבולות בבית, בתוך הגבולות אותם הילדים יודעים ומודעים להם נאפשר בחירות של הילדים, כך שתהייה לילדים האפשרות להביע את דעתם, להגיד את דבריהם ועדיין עם התחשבות שלנו ההורים בילדים יהיה לנו את היכולת והידע להתנהל מתוך מקום סמכותי בידיעה שאני ההורה בבית ובסופו של דבר אנחנו ההורים ולנו יש את היד המכוונת, הקרקע היציבה והבטוחה, והגבולות אותם אנחנו ההורים קובעים בבית מהווים שמירה על הילדים שלנו וידע להתנהלות נכונה- בבית ובחברה. ילד שניתנת לו האפשרות להביע את דעתו, שניתנת לו האפשרות לחשוב מה הוא רוצה, צריך, יכול בתוך הגבולות אותם העמדנו, יגדל להיות ילד בעל יכולת חשיבה עצמאית, ילד שידע להגיד את דעתו, ילד שידע לבחור את ההכי נכון עבור עצמו בתוך החברה וידע להתמודד עם כל קושי או חוויה כאשר תגיע.

אוסיף ואומר, שרוב הבתים שאליהם אני מגיע, לרוב לא יודעים לשים את האצבע על אחת מסוגי הסמכויות ההוריות שעליהם הסברתי. רוב ההורים שאליהם אני מגיעה להדרכת הורים גם לגיל הרך וגם לגיל הבוגר מבינים כי לא באמת הייתה חשיבה והחלטה חד משמעית איזה סוג של סמכות הורית אנחנו בוחרים לעמינו כהורים וכמוטו בבית, ולרוב פועלים פעם מסמכות כזאת ופעם מאחרת, מנסים לבחון מה יעבוד יותר, לא תמיד יודעים להגיב את התגובה הנכונה מתוך הבנת הסמכות אותה בחרנו. בעצם, לפי רמת היכולת ההכלה שלהם מגיבים כל פעם בצורה שונה לאותה סיטואציה- מה שמביא את הילדים ליותר בלבול וחוסר הבנה את המצופה מהם.

אז עכשיו, אחרי שאנחנו יודעים משמעות של כל סגנון הורות, אחרי שאנחנו יודעים מה השפעת בחירת סגנון ההורות אותה בחרנו בבית, יודעים להגיד שאת סגנון ההורות אנחנו בחרנו מתוך הידיעה שהיא נכונה עבורנו ההורים ועבור ילדינו גם להווה וגם לעתיד, נוכל לפעול מתוך שלמות והבנה שבחרנו לעשות בכל יום מחדש את ההכי טוב עבור עצמינו כהורים ועבור ילדינו גם בהתנהלות שלהם בבית, גם בהתנהלות שלהם בחברה ובכלל בכל אינטראקציה חברתית באשר היא.

רוצים עוד ידע להתנהלות בתוך סמכות הורית שבחרתם לכם כנכונה לכם בבית? השאירו פרטים בתחתית הדף.

אינטימיות בזוגיות

המחשבה הראשונה שעולה לנו בראש בהקשר למילה אינטימיות כמעט תמיד מתקשרת למגע וסקס. כשאני יושבת מול זוגות שמגיעים אליי לייעוץ זוגי, אחת השאלות הראשונות שאני שואל אותם היא "מה המשמעות של המושג אינטימיות מבחינתכם? מה עולה לכם לראש מבחינת הקשר הזוגי שלכם כשאתם חושבים על המילה אינטימיות?" וכמעט 95% מהתשובות שאני מקבלת משני בני הזוג לגבי המושג אינטימיות יהיה מגע גופני/סקס או כל המחשה אחרת שעולה בדמיונם הקשורה למגע.

אצל רובינו המילה אינטימיות מתקשרת ישירות למגע וסקס ולרוב אנחנו לא באמת יודעים את המשמעות העמוקה של המושג אינטימיות. לרוב אנחנו לא באמת מבינים עד כמה ההבנה של משמעות המושג אינטימיות היא הבסיס הכי חשוב של המערכת הזוגית וחיי נישואין מוצלחים. כשאנחנו נותנים תשומת לב מלאה והבנה משמעותית לפירוש המושג אינטימיות אז נצליח להביא את הזוגיות שלנו להיות הזוגיות הכי מוצלחת איכותית ואמיתית שאפשר.

אז מה המשמעות של המילה אינטימיות

אינטימיות היא בעצם היכולת שלנו להביא את האמת שלנו לבן/בת הזוג בלי מסכות, בלי לחשוש להגיד את האמת כולה, בלי המקום של האגו שמשחק תפקיד עצום בתוך המערכת הזוגית שלנו, היכולת להביא את עצמינו ב 100% אמת ושקיפות בכל נושא שיעלה. אינטימיות היא היכולת שלנו להבין שבן/בת הזוג יהיו שם בשבילנו במלוא הקשבה, ידעו להבין מה אנחנו בעצם מצפים מהם כשאנחנו מציגים בפניהם את האמת שלנו, לדעת שכשאנחנו באינטימיות איתם אנחנו לא במקום של חשש משיפוטיות שלהן אותנו, שאנחנו יודעים שלא משנה מה נגיד, יש לנו על מי לסמוך, יש לנו מי שידע להיות איתנו ובשבילינו באותה סיטואציה אינטימית, והכי חשוב- ידע לתת לנו אפילו ברמת השיחה את מה שאני צריכה באותו רגע.

בעצם אינטימיות היא הדבר הכי חשוב שאנחנו יכולים להעניק לעצמינו ולסובבים אותנו בכל מערכת זוגית באשר היא: עם בן/בת הזוג, עם הילדים שלנו, עם בני המשפחה שלנו, עם חברים ועם עמיתים לעבודה. כשאנחנו יודעים להביא את האמת שלנו מתוך מקום אמיתי וכנה אל מול האחר, אנחנו בעצם אומרים את שעל ליבינו מתוך מקום של רצון ליעל את הקשר הזוגי ולהביא אותו למקום טוב יותר ולא מתוך מקום של ביקורת אלא מתוך מקום של כנות ופתיחות אמיתית וכנה, קודם כל שלנו עם עצמינו ורק אז נוכל להיות כנים ואמיתיים עם בן הזוג או כל אדם אחר שיעמוד מולנו.

איך יוצרים אינטימיות

כשאנחנו רוצים ליצור מצב אינטימי, אמיתי וכנה עם בן בת הזוג, אנחנו קודם כל צריכים לשאול את עצמינו מה אנחנו רוצים בעצם להגיד לבן/בת הזוג במסר שאנחנו מעבירים אליו. אנחנו צריכים לשאול את עצמינו מה אנחנו מבקשים ממנו עבור עצמינו כשאנחנו פונים אליו. לפעמים אינטימיות יכולה להיות רק ברמת הקשב של האחר כלפינו, ברמת הבקשה שלנו מבן/בת הזוג כשאנחנו פונים אליו, או אפילו ברמת ההבנה שלנו מה אנחנו בעצם מבקשים ממנו שיעשה עבורנו.

לא מעט זוגות שחיים שנים ביחד אחד לצד השני, חושבים שעצם ההיכרות ארוכת השנים שלהם ביחד, החיים המשותפים תחת אותה קורת גג מביאה אותם למחשבה שהם יודעים בדיוק מה בן/בת הזוג חושבים/צריכים מהם, ולרוב, כשאנחנו פונים לבן/בת הזוג אנחנו לא באמת עושים תאום ציפיות לגבי הצורך שלנו באותה סיטואציה- מה שעלול בהמשך להביא לוויכוח או ריב.

כשאנחנו רוצים להביא את בן/בת הזוג שלנו למצב של הקשבה אלינו והבנת הצורך שלו עבורנו בפנייה שלנו אליו, אנחנו צריכים עוד בתחילת השיחה להגיד מה אנחנו מצפים ממנו שיעשה עם המידע שאנחנו עומדים למסור לו, לספר לו, בכל סיטואציה באשר היא, כשאנחנו פונים אל האחר, אנחנו בעצם צריכים ממנו משהו עבור עצמינו, גם אם זה רק שיקשיב לסיפור שלנו.

כשאנחנו נדע לעשות תאום ציפיות עם בן/בת הזוג בנושא הפנייה שלנו אליו, אנחנו בעצם נביא את בן/בת הזוג להבנה מה אנחנו מצפים ממנו, ולא מתוך מקום של הרגל השיח בנינו או המחשבה שאנחנו כבר יודעים או מצפים שהוא ידע מה לעשות באותה סיטואציה עבורנו, אלא מתוך מקום של הבנה שבן/בת הזוג לא נמצאים בתוך הראש שלנו ולמרות ההיכרות רבת השנים, אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שאנחנו לא יודעים מה עובר בראש של בן/בת הזוג למרות שאנחנו בטוחים שכן. בעצם כשאנחנו נעשה תאום ציפיות והכנה את המצופה מבן/בת הזוג, אנחנו נוודא מראש שהוא בקשב אלינו ואנחנו במצב אינטימי מה שיביא לתוצאה אליה אנחנו מכוונים.

משמעות האינטימיות בזוגיות

כשאנחנו יודעים להביא את 100% האמת שלנו לבן/בת הזוג, בלי מסכות ובלי מקום של חשש מהשיפוטיות שלו עלינו, והפוך- מבלי לשפוט את בן/בת הזוג, אנחנו בעצם נוכל לדבר על כל דבר, כל נושא או כל קושי שנחווה שקשור אלינו או על הזוגיות שלנו. נוכל לפתוח בפני בן/בת הזוג שלנו את ליבינו ממקום של יושרה וכנות, ממקום של הבנה שיש לנו על מי לסמוך, ממקום שנדע שהוא שם בשבילנו בהקשבה לצורך שלנו ממנו.

כשאנחנו נדע שאינטימיות היא ה 100% עשייה שלנו לטובת זוגיות שנבנית כל יום מחדש, מהיום הראשון של המערכת הזוגית ועד בכלל. שנדע להשקיע ביצירת אינטימיות בקשר הזוגי שלנו במקום להשקיע זמן ואנרגיות המבוזבזות על ריבים וויכוחים, כשנדע להבין שלא משנה כמה זמן אנחנו חיים עם בן/בת הזוג שלנו אנחנו לא בתוך הראש והמחשבות אחד של השנייה, כשנדע להקשיב לעצמנו ולעשות תאום ציפיות עם בן/בת הזוג שלנו לגבי הצורך שלנו ממנו בכל סיטואציה- רק אז נוכל ליצור אינטימיות אמיתית שתוביל לזוגיות מוצלחת.

רוצים לדעת איך ליצור אינטימיות מוצלחת עם בן/בת הזוג? השאירו פרטים בתחתית הדף.

מהכנה ללידה ועד ייעוץ שינה – הסדנאות שחשוב להכיר

דיכאון אחרי לידה – סיבות וטיפול אפשרי

הנחיית הורים וחשיבותה

הורים מודאגים? 5 דרכים למטרת הפחתת חרדה

זוגיות שאיננה רומנטית: על ניהול מערכת יחסים הורית בין זרים

ההשפעה של הליך פונדקאות על הזוגיות